מוזיקה והמוח
דף הבית למעלה

 

 

מהו תחום זה:

השפעות המוזיקה על המוח הוא תחום מחקר העוסק בהיבטים הפסיכולוגיים הקשורים בחוויות מוזיקליות ,המחקר נשען על תצפית המתבסס על התבוננות ואינטראקציה עם הנחקרים מטרת המחקר להבין את השפעות המוזיקה על מוח האדם

השפעות המוזיקה על המוח:

1האינטליגנציה

נמצאו במחקרים שונים שהאזנה למוזיקה ונגינה בכלי נגינה ישפיעו על ההתפתחות קוגניטיבית של ילדים נטען כי בעזרת האזנה לסוגים מסוימים של מוזיקה ניתן לשפר את החשיבה המרחבית טמפורלית החשובה לניתוח ופתרון בעיות בתחומי מתמטיקה והאדריכלות והאומנות.  

2. הזיכרון

במחקרים שנערכו בשנים האחרונות נטען כי ניתן לשפר את הזיכרון, בייחוד אצל ילדים, על ידי חשיפתם ללימוד כלי נגינה. עוד נטען, כי שיעורי נגינה אחראים במקרים רבים לא רק לשיפור הזיכרון הקשור ליכולות מוזיקליות, אלא גם לשיפור משמעותי בזיכרון המילולי ולשיפור מסוים בזיכרון העבודה,בזמן שמיעת מוזיקה המוח מפעיל שני צדדים בו זמנית צד אחד האחראי על שמירת מידע וצד שני אחראי על הוצאת מידע שנזכר ובזמן שמיעה של מוזיקה שני הצדדים במקביל שמביא למקסימום שמירת מידע .     

3. תהליכי הלמידה

מוזיקה משפרת את הריכוז ותשומת הלב וגם מפיגה עייפות ,מוסיקה קלה או קלאסית מרגיעה משפרת את משך ועוצמת הריכוז בכל קבוצות הגילאים ורמות היכולת ,לא ברור איזה סוג של מוזיקה עדיף אך מחקרים הראו השפעה רבה המוזיקה על הריכוז.

במדינות רבות נהגו לשלב לימודי מוזיקה כבר בגני ילדים מתוך מחשבה כי המוזיקה עוזרת בפיתוח מיומנות בסיסיות בריכוז קשב שיתוף פעולה ומשמעת עצמית

 

תולעת האוזן:

תולעת האוזן הוא מונח אותו המציא גיימס קלאריס , פרופ' לשיווק באונ' סינסנטי, והתכוון למעשה לשירים המצליחים להיתקע במוחם של בני אדם. מאז שהחל את מחקרו בשנת 2000, קלאריס קיבל בקשות לעזרה בנושא מאנשים מכל רחבי העולם.

 למרות שלא הצליח למצוא  תרופה לבעיה הגיע למספר מסקנות : נשים מתעצבנות ומתוסכלות יותר מגברים וכתוצאה מתולעת האוזן אנשים החשופים למוזיקה סובלים יותר .

 

תגובות המוח לשמיעת מוזיקה:

מחקר חדש שבזמן שמיעת מוזיקה המוח מפריש דופמין (חומר שתאי המוח מפרישים על מנת לתקשר אחד עם השני),המוח מפריש דופמין בזמן אכילה וקיום יחסי מין ,הדופמין הגורמים להרגשה של הנאה ורגיעה ותחושת עונג הקשר לדופמין עוזר להבין מדוע מוזיקה מקובלת כל כך בכל התרבויות .

המחקר נעשה על ידי סריקת המוח של שמונה מתנדבים שנבחרו בגלל הרגשת צמרמורת מרגעים מסוימים בשירים אהובים, דבר שנתן לחוקרים הזדמנות לבדוק כיצד המוח מגיב לציפייה לקטע האהוב.

התוצאות הראו שאנשים שנהנים ממוסיקה, אפילו שהם לא חשים צמרמורות, משחררים גם הם דופמין.

פליטות הדופמין התרחשו בשני חלקים של הסטריאטום(חלק מקליפת המוח המורכב מתאי עצב ) . בחלק אחד במהלך 15 השניות שקדמו לחלק האהוב והמרגש, ובחלק אחר בזמן החלק האהוב

המתנדבים במחקר בחרו מגוון רחב של מוסיקה :קלאסית,ג'אז,פאנק,טנגו,חמת חלילים.

מאחר והמתנדבים הכירו את המוזיקה לה הקשיבו לא היה ניתן לדעת אם התגובה של הצפייה הגיעה מהזיכרון של האנשים אל אותה מוזיקה או מהריגוש הטבעי של האנשים.

בעוד שלמומחים היו אינדיקציות עקיפות לגבי שחרור הדופמין בזמן שמיעת המוסיקה ,מחקר זה ביסס את טענותיהם