• רשמים מהביקור ביד ושם
    שכבה יא' חזרה מהמוזיאון עם הרבה תובנות, זאת כחלק מההכנות למסע המסורתי לפולין
    לילך דה-מלאך
    5.3.2012

    578 "סיור אחד אף פעם לא מספיק" כך אמרה זהר דוידוביץ', מחנכת שכבה י"א9


    ביום רביעי, ה-29/2/2012, נסעה שכבה י"א לסיור במוזיאון יד-ושם בירושלים.
    מוזיאון יד-ושם לתולדות השואה הוא המרכז העולמי של העם היהודי להנצחת ששת המיליונים שנרצחו בשואה. בשטחו רחב-הידיים של המוזיאון מוזיאון לתולדות השואה, מוזיאון לאמנות השואה, ביתן תערוכות, מרכז למידה, מרכז צפייה ובית כנסת. "טוב לראות שבישראל עוד יש מקומות באמת מושקעים – ויד ושם הוא אחד מהם" מעיד תלמיד שכבה י"א רון זילברשטיין.
    .
    בתחילת הסיור, כל כיתה קיבלה מדריך שילווה אותה. המוזיאון לתולדות השואה בנוי בצורת סיפור עם התחלה, אמצע וסוף, ואי אפשר לדלג על אף שלב– בתוך המבנה ישנו ציר הליכה מרכזי וממנו מתפצלים אולמות תצוגה על פי נקודות מפנה בשואת היהודים.
    עדיה, מדריכת כיתה י"א1 בסיור, מסבירה כיצד מבנה המוזיאון תורם למבקרים: "המוזיאון מאפשר לתת בסיס מאוד ברור של רצף, של תהליך, בזכות המחשבה שהושקעה בו לכרונולוגיה. לפעמים תלמידים מגיעים למסע לפולין וחסרה להם ההתהוות של מה קרה בשלטון הנאצי, איך הדברים התגלגלו, ולאחר הביקור ביד ושם קל יותר להניח את האירועים בהקשר הנכון ולהבין."

    הגלריות השונות מלאות בעדויות של חפצים, תעודות, ספרים, מכתבים, יומנים, צילומים ויצירות אמנות שמתעדים את הסיפורים האישיים של יהודי אירופה וצפון-אפריקה, יחד עם הציר ההסטורי הכללי.
    עומר יוסיבאש, תלמיד שכבה י"א, מספר על החוויה האישית שלו: "חלק שאני אזכור מהסיור הזה היה הסוף. החוויה הזו של אנשים אחרי שנגמרה המלחמה – הגילוי שאין לאן לחזור, והשאלה הזאת של מה עושים עכשיו... זה היה נורא משמעותי."

    בתום הסיור המרתק עברו התלמידים גם בשדרת חסידי אומות העולם ובאולם "יד לילד". הגשם השוטף, מעורב בברד, קצת הקשה על הסיור המתוכנן בחלקיו הפתוחים של המוזיאון, אולם כמה מהתלמידים כינו אותו גם כן סוג של הכנה למסע לפולין...

    בתום הסיור נכנסו תלמידי שכבה י"א לאודיטוריום להאזנה לעדותה הנוגעת-ללב של ניצולת השואה אריאלה פלס.
    אריאלה, שגדלה בצרפת בשם "פולט", נלקחה מבית הוריה אל מוסד לילדים נטושים, שם לא ידעו על זהותה היהודית, וכך היא ניצלה. במהלך המלחמה הוכתה אריאלה בידי הצרפתייה שלקחה אותה לביתה (בלי לדעת שהיא יהודייה). היא לא הבינה את המצב סביבה ומדוע עולמה התהפך עליה ככה, ובעיקר התגעגעה ללא הרף להוריה ולאחיה. בסיום המלחמה, לאחר שמרבית בני משפחתה נספו, היא התאחדה עם אביה. שנים התלבטה לגבי זהותה היהודית, ולבסוף החליטה שאין מוצא ליהודים מלבד ישראל ועלתה לארץ עם משפחתה.
    דניאל טורג'מן, תלמידת שכבה י"א, מספרת על החוויה מההאזנה לעדות: "היה ממש מעניין לשמוע על השואה מזווית קצת אחרת ממה שאנחנו רגילים. כשהיא סיפרה על אבא שלה חשבתי על אבא שלי והתרגשתי."

    תלמידי שכבה י"א הגיעו למוזיאון כחלק מתהליך ההכנה למסע לפולין, שיתקיים בשנה הבאה בחופשת סוכות. עם זאת, גם התלמידים שלא מתכננים לצאת למסע יצאו לסיור ביד ושם כחלק מתהליך הלמידה בבית-הספר. רון זילברשטיין, שמתכונן ומצפה למסע לפולין, מסביר את התרומה של הסיור ליד ושם לדעתו: "לא פשוט להיכנס למקום של להיות עצוב ולהרגיש ולחשוב את נושא השואה. לי זה קשה באופן אישי, כל השנה אני מנסה לא להיכנס לזה. אבל זה חשוב, ובהזדמנויות כאלה – אם זה המסע לפולין ואם זה הסיור היום – אדם צריך לתת את כולו להתרכז ולהפנים."

    זהר דוידויביץ', מחנכת כיתה י"א9, הרגישה שהסיור ביד ושם שינה את תחושות התלמידים: "בניגוד להרגשה שרווחה בשכבה לפני הסיור – ראינו שמענו ידענו - הרבה תלמידים פנו אליי אחרי הסיור, ויצאו עם תחושה שהם רוצים לבוא שוב כי הם לא ראו מספיק." כך היא מספרת ומוסיפה: "הסיור ביד ושם פותח איזושהי דלת. היה יום מאוד מוצלח ומיוחד."

    כשהגשם השוטף נמשך בירושלים, שבו התלמידים לאוטובוסים לנסוע הביתה. עומר יוסיבאש מסכם: "אני מרגיש שאני יודע יותר על מה שאני אראה בפולין, לא אגיע לשם בלי שלמדתי כלום - כאילו זה סתם איזה משהו. למדתי הרבה מאוד דברים על העבר שלי, על העבר שלנו. היה מאוד מרגש."