• שאלות מן העבר
    רשמים מההצגה תש"ח המבוססת על ספרו של יורם קניוק
    לין אמזלג
    11.3.2012

    "אני לא בטוח מה אני זוכר באמת, הלוא איני סומך על הזיכרון, הוא ערמומי ואין בו אמת אחת ויחידה. אתה חושב, ואחרי רגע אתה זוכר רק מה שאתה רוצה. הייתי נער בן שבע-עשרה וחצי, ילד טוב תל אביב באמצע מרחץ דמים." מתוך ספרו של יורם קניוק 'תש"ח'.

    כאשר אתם נכנסים לאולם מכובד בתל-אביב, אתם מצפים לראות במה גדולה ומושקעת. הרבה פתחים ויציאות. פרטים ותפאורה מיוחדת. אך זה לא מה שמקבלים כאשר נכנסים להצגה המרשימה תש"ח, שעובדה על ידי הבמאית נויה לנצט מרב המכר של יורם קניוק, אחד מהסופרים הגדולים של ימינו.
    588
    האולם עצמו פשוט מאוד. שורות כסאות ובמה קטנה. אין שום יציאה וכניסה שנראית לעין על הבמה. ומלבד תיקים גדולים המזכירים יותר שקים ענקיים, המונחים באמצע הבמה, אין תפאורה מיוחדת. קירות הבמה קודרים במיוחד, וכל הריקנות הזאת יוצרת תחושה מעט מעיקה, כאילו אין יכולת לברוח מהמקום הזה. וזו באמת השאלה שקניוק מעלה לאורך כל ספרו, ובמיוחד בהצגה- למה הוא לא ברח מהמלחמה הזאת כשהוא יכל? למה הוא לא יצא ממנה?

    ההצגה מתחילה לאחר שרוב הקהל מתיישב. שמונת השחקנים של החיפאית עולים על הבמה דרך הקהל ומסתובבים בה. רוב ההצגה הם לא משתמשים במיקרופונים, הנחים בצידי הבמה. ומשתמשים אך ורק בקולם ובגופם, ובכך מצליחים להעביר בצורה מדהימה ומצמררת את מילות הספר, שכלל לא שונו מן המקור במהלך ההצגה.

    ההצגה היא תיאטרון סיפור, והיופי שבה זה שהטקסט בכלל לא השתנה. אין דמויות שונות ומשונות, וגם אם שמונת השחקנים מגלמים מידי פעם דמויות המוזכרות בזיכרונו של קניוק יוצרות אינטראקציה מילולית מעטה מאוד זו עם זו, ובמיוחד שלא מפתחות שיחות אחת עם השנייה, כמו שאנו רגילים לראות בהצגות. כל שמונת השחקנים מגלמים את קניוק, כל אחד מהם בצורה אחרת, בסיטואציה אחרת.

    ההצגה מטלטלת, מצמררת ומעלה המון שאלות ותהיות; על המדינה שלנו, על המלחמה האינסופית שלנו, ועל עצם קיומנו בארצנו. ההצגה לא באה לתת לנו תשובות, וכך גם לא הספר. אך ורק שאלות שנשארות ללא תשובות ברורות. מדהים.
     

    585 586 587