• כאשר האבנים מדברות
    הכל על המופע "אבנים" שהציג לאחרונה בפני תלמידי שכבה יב' באשל הנשיא
    הילה פרץ ורוני מורג
    11.3.2012

    589 ביום שני ה-27.2 הועלה באולם התרבות של בית הספר המופע "אבנים" לתלמידי שכבה יב. ההצגה "אבנים" הוא מופע בינלאומי עטור פרסים מבית היוצר של "אורתו-דה" הנוצר בהשראת פסלו של נתן רפופורט, יליד וורשה שבפולין.


     בתקופת מלחמת העולם רפופורט יצר יצירות רבות בברית המועצות ועם תום המלחמה חזר לוורשה והקדיש את מאמציו היצירתיים לתכנון וליצירת האנדרטה לזכר לוחמי גטו וורשה שנחנכה באפריל 1948.


    המופע מומחש על ידי פנטומימה והשחקנים המציגים נעים לאורך המופע לצלילי הרקע. ההצגה משלבת בין  קולות ולבין חפצים שאותם שולפים השחקנים במהלכה. "אבנים" מבוצעת על ידי שישה שחקנים, המעצבים על גופם את פסל מורדי הגטאות הנמצא בורשה, פולין.  
    הרעיון לכתיבת הצגה זו פותח תחילה לאחר שהבמאים של ההצגה ינון צפריר ואבי גיבסון בר-אל, חיכו כעשר שעות בשדה תעופה בעיר ורשה שבפולין והחליטו להכיר את העיר.  בטיולם הם נתקלו בפסל מורדי הגטאות והחלו להעלות השערות מה היה קורה אילו הדמויות המפוסלות היו מתעוררות לחיים, מה היו תחושותיהן ועם מה הן התמודדו במהלך השואה.


    ההצגה הועלתה תחילה כמופע רחוב קצר של כרבע שעה ועם הזמן היא התפתחה להצגה שאורכה שעה.
    תלמידי שכבה י"ב יצאו מההצגה עם רגשות מעורבים. שירה הרשפינקל תלמידה מכיתה יב 8 הסבירה ש"הרעיון ממש יפה ומיוחד. השחקנים לא דיברו וכל העלילה התבססה על תנועות והבעות הפנים שלהם ועל המוזיקה שנשמעה ברקע. קצת הפריע לי ששולב יותר מידי הומור בנושא השואה.  בדרך כלל אני רואה את זה כדרך התמודדות וזה לא מפריע לי, אבל בהצגה זה היה קצת עוקצני מידי לפעמים".  גלעד קרונמן גם הוא משכבה יב' מוסיף: "מדובר על הצגה ממש יפה, השחקנים מקצוענים. מכיוון שאני פחות מתחבר לאומנות כזו פחות נהניתי אבל ללא ספק התרשמתי מהשחקנים והדרך שבה בחרו להעביר את הסיפור".


    בית הספר החליט להביא הצגה זו רק לשכבה י"ב מתוך המחשבה שתלמידיה שכבר ביקרו בפולין יהיו מסוגלים להבין טוב יותר את המסר של הטקסט ולחוש את התחושות שהשחקנים ניסו להעביר במהלך ההצגה.


    לחלק מהתלמידים המסרים לא היו לגמרי ברורים. "היו כל מיני סצנות שלא הבנתי, בעיקר היה לי קשה לקשר חלק מהמשמעויות שההצגה ניסתה להעביר עם נושא השואה". הרשפיקנל מרחיבה:  "אני לא חושבת שלמופע היה מסר חד משמעי. נראה לי שהרעיון בהצגה כזאת הוא שכל אחד לוקח ממנה משהו אחר".


    קרונמן מתייחס לזיכרונות מהמסע שעלו לו כשצפה בהצגה: "נסעתי לפולין וכמובן אירוע כזה מעלה קצת זיכרונות,  אך אין מה להשוות בין המסע לפולין להצגה עצמה. עד שאתה לא שם אתה לא מבין.  הרשפיקנל מוסיפה: "כן. בעיקר הפסל בהתחלה, שנראה ממש כמו הדמויות באנדרטה האמיתית. גם השיר "החיים יפים" שהשמיעו הזכיר לי את המסע. אני חושבת ששרו אותו באחד הטקסים או שהמדריכה השמיעה לנו באוטובוס.."
    בסוף ההצגה כל שחקן הציג את שמו וסיפר איך הרגיש כאשר עמד מול קהל התלמידים והתלמידים שאלו את השחקנים ואת יוצר ההצגה שאלות לגבי המופע וסיפרו את תחושותיהם.


    "אבנים" הייתה הצגה מיוחדת ושונה והעבירה מסרים רבים ולא חד משמעיים. תלמידי כיתה יב' יצאו ברגשות מעורבים אך ללא ספק תחושת הקשר לשואה היתה חזקה.