• השחר מפציע?
    ערפדים וסיפור אהבה בסרט הכובש את הקהל הצעיר
    שרון קליינהוז
    21.11.2011

    ביום שישי האחרון יצאתי לראות את הסרט הרביעי בסדרת הסרטים של "דמדומים"  חלק א' שנקרא "השחר מפציע". הקרנת הבכורה של הסרט הייתה ב-18 לנובמבר, יום לפני שהלכתי לראותו. אולם הקולנוע בו צפיתי בדמדומים הייה מלא עד אפס מקום, בעיקר בני נוער נרגשים לקראת יציאתו של עוד מוצר מסדרת הסרטים המצליחה, "דמדומים" המבוססת על ספרייה של סטפני מאייר. כפי שקורה במספר לא מבוטל של סרטים המצולמים בחלקים, לרוב היצירה הראשונה הינה הטובה ביותר אך למרות זאת האנשים, בעיקר הצעירים מביניהם ממשיכים לעקוב אחר שאר התוצרים.

    366
    הסרט הראשון היה מותח, מלא באירועים, הצופה מגלה המון דברים חדשים ומכיר את הדמויות. בשאר הסרטים רוב הדמויות אינן משתנות מלבד שינוים קטנים ומספר דמויות משנה חדשים. החלק רביעי לא מציע חידוש כלשהו ורק מועצמת אחת מדמויות המשנה שהכרנו בעבר. עלילת הסרט מחולקת לשני חלקים שכנראה היו יכולים להצטמצם ליצירה אחת, כאשר הרווח הכספי הוא המניע של החלטה זו.


    "השחר מפציע" מתמקד בחתונתם של בלה הגיבורה ואדוארד השרמנטי שחיכה לה לא מעט זמן. החלק השני של הסאגה, שאמור לצאת בתחילת חודש אפריל 2012, מתמקד בתקופת ההיריון של בלה. בהתאם לקונבנציות של תעשיית הקולנוע הוליוודית,  הגיבורה נכנסה להריון כבר בירח הדבש אך בשונה למצופה בכל סרט רומנטית היא מחזיקה בבטנה תינוק ערפדים שפוגע בבריאותה וספק אם תשרוד את הלידה.


    שתי התקופות נמרחות כל אחת במשך שעה שלמה, כל הסצנות באותו המקום, פעם בחדר בו שהו בני הזוג בירח הדבש ופעם בביתם של משפחת הערפדים. ארבעת הסרטים משלבים בתוכם נרטיב דמיוני המשתלב עם נרטיב מציאותי לגמרי באופן יחסי מאוזן ככה שהצופה עדיין יכול להתחבר למתרחש בסיפור. אך בסרט הרביעי והאחרון שולבו באופן מפתיע (או לא?) סצנות ממוחשבות של אנשי זאב שלדעתי פגעו באיזון ובזרימה העדינה בין בדיה ומציאות.


    אך דווקא בגלל סצנות אלו חשוב ומומלץ לראותו באולם קולנוע גדול, שהצופה מרגיש קטן לעומת המסך והדמויות, עם מערכת סראונד שתורמת לאווירה.


    לסיום ניתן לציין שהסרט הצטיין בסוף מותח המשאיר את הצופה בצפייה לחלקו השני ובו ככל הנראה הגיבורה האנושית (במשך שלושת הסרטים וחלק א' של הרביעי) הופכת לערפד, דבר שרצתה לעשות מזמן.