• עניין של נקודת מבט
    בעקבות פסילת השיר "עניין של הרגל" משידור גלי צה"ל, נוי סגל - בעד - ולילך דה מלאך - נגד - מציגות דעות שונות על דמוקרטיה וקיצוניות.
    נוי סגל ולילך דה מלאך
    21.10.2012

     

    בעד  - נוי סגל

    לפני שבוע הודיע מפקד תחנת גלי צה"ל כי השיר "עניין של הרגל", שירו החדש של הזמר יזהר אשדות, נאסר לשידור בתחנה. הצנזורה בתחנה הצבאית הגיעה בעקבות תוכנו השנוי במחלוקת של השיר, הדן בסוגיית פעילותם של חיילי צה"ל בשטחי יהודה ושומרון.

    מילות התנגדות כמו "חופש הביטוי" ו"אומנות מחאה" מתנגנים ברקע כשמדובר על החלטת מפקד התחנה, אך אני תומכת בהחלטה זו. למחאה יש גבולות.

    צריך לזכור כי זוהי תחנה צבאית בה משרתים חיילים, והשמעת שיר המציג את צה"ל כצבא הכיבוש שמתמחה ברצח בני אדם, לא יכול לבוא בחשבון.

    ההשמצה של חיילי צה"ל, כמורגלים לעניין הרצח, מוצגת בשיר כאופן בוטה בתיאורים כמו "חייל תתחשל אין סגולה לחמלה" ו"כבר רגיל לראות דם, אינו חדש בסבל, אינו בן אדם".
    היתממותה של אלונה קמחי, כותבת השיר ובת זוגתו של יזהר אשדות, מכורח המציאות שאנו חיים בה סוחפת את אנשי "בועת תל אביב". השמעת דעות שמאלניות קיצוניות זאת אופנה חדשה, תתרגלו.

    ואומנם, להציג את חיילי צה"ל כמכונות הריגה שתכליתם היא רצח זהו סילוף גס של המציאות. צה"ל- צבא הגנה לישראל- נועד במטרתו להגן על מדינת ישראל, זהו צבא הומני ומוסרי עד כמה שניתן.

    לכתוב שלצה"ל "אין סגולה לחמלה" ושהנהרגים בעיניי החיילים "הם לא איש לא אישה, הם רק חפץ רק צל" משתלב בלחן ונעים לאוזן אך צורם בלב. מדינת ישראל ספגה עשרות אלפי פיגועי טרור וידעה אבדות ומלחמות רבות מרגע הקמתה. מי כמונו יודע מהם סבל, חמלה ואמפתיה.

    הנוער הישראלי מקריב מחייו ולעיתים אף את חייו למען הגנה על המדינה ואזרחיה. השיר הקורא קריאת "בוז" פומבית כלפי חיילי צה"ל ופוגע במורל המתגייסים והמשרתים בשרותיו של צה"ל- אין לתת לו במה ולגיטימציה, במיוחד לא בתחנה צבאית.

    מילות השיר אפשרו לי להבין את הביטוי "לירוק לבאר שאתה שותה ממנה" במלוא מובנו.

    זוהי התייפייפות נפש להטיח ולהאשים את חיילי צה"ל ב"אכזריות". יש אבדות בשני הצדדים, יש הרג.

    אולם זוהי הגנה עצמית על מדינה שמבקשת לאפשר לאזרחיה לחיות את חייהם בביטחון, ביטחון שגם הוא רעוע ונתון לשינוי בכל רגע בעקבות סבבי ההסלמה החוזרים ומתמשכים. לחיות בפחד בדרום הארץ זה כבר באמת עניין של הרגל.

    דעתי היא ברורה: לקיצוניות ורדיקליזם אין מקום בחברה הישראלית ובחברה בכלל. המציאות היא בעייתית כלפי שני הצדדים, אך לפני שנצלוב צד אחד כדאי שנסתכל על התמונה הכוללת.

     

    נגד - לילך דה מלאך

    כשירון דקל, מפקד גלי צה"ל, פסל לשידור את שירו החדש של יזהר אשדות "עניין של הרגל", הוא עשה זאת בטענה שהשיר בז לחיילי צה"ל.

    אין ספק ששירו החדש של אשדות, שנכתב ע"י אשתו אלונה קמחי, לא קל לעיכול. התרגלנו לזפזפ ברדיו בדרך לבית הספר ולעבודה בין שיר אהבה מרגש לשיר אהבה מרטיט לשיר אהבה סוחט דמעות, ושירי המחאה, בטח ובטח אלה שמעיזים להגיד משהו שנוי במחלוקת על המציאות, הולכים ופוחתים עד כדי היעלמות מוחלטת.

    ומה הפלא שזה המצב, כשברגע שמגיע שיר שמעז לחרוג מהנורמה הוא נפסל לשידור באחת התחנות הכי מואזנות בישראל?

    בעקבות גלי הביקורת על השיר שבתי וקראתי את מילות השיר, בניסיון להבין את החלטתו של דקל ולמצוא את הבוז המדובר. הניסיון הזה, עליי להודות, נכשל.

    מצאתי שיר שמנסה לחקור את המורכבות של שירות בצבא ההגנה לישראל: מציאות לא-פשוטה בה כל בן 18 נאלץ להתמודד, כשנשק בידו, מול המצב בשטחי יהודה ושומרון.

    אין ספק שהשיר מציג עמדה פוליטית ברורה נגד הכיבוש, ואני בהחלט מבינה את המתנגדים לאמירתו הפוליטית. התנגדות לדברים בשיר מחאה כזה היא לגיטימית וחשובה מאין כמותה. אבל זו לא השאלה שעומדת כאן מולנו, השאלה היא – האם במדינה דמוקרטית ראוי למנוע השמעתו של שיר כזה?

    השאלה מעלה שאלה קשה יותר על איך אנחנו רוצים שיתנהגו החיילים שלנו, שללא ספק עומדים בפני סיטואציות לא פשוטות.

    אני חושבת שהחיילים הם לפני הכול בני אדם ואזרחי מדינה בעלי דעה אישית ומצפון, לכן ראוי שייחשפו באופן רחב ככל האפשר לכלל המידע והדעות השונות על הנעשה בשטחים (וכן, כאן נכנסת גם הדעה שמציגה אלונה קמחי), ומתוך כך יבחרו להמשיך לשרת בצה"ל בדרך הטובה ביותר.

    ירון דקל, לעומת זאת, סבור כנראה שהחיילים שלנו צריכים לדעת רק פרטים טכניים, או לאמץ את הדעה הפוליטית של הממסד. שמיעת דעות אחרות, כך נשמע בכלי התקשורת בעקבות השיר, "תוריד להם את המורל הצבאי", שכנראה צריך להתבסס על הסתרה וצנזורה. לחיילים, כמו רובוטים שמבצעים פקודות, אסור להיחשף ליותר מדי עמדות, כי הם פשוט לא יעמדו בזה.

    אז מי כאן בז לחיילי צה"ל? יזהר אשדות או ירון דקל?

    ואיפה הדמוקרטיה בכל הסיפור? את זה כבר הפסקתי לשאול.

     

     עקבו אחרינו בפייסבוק: http://www.facebook.com/itonspeshel