• הירי ביישובי הדרום- חלק משגרת החיים
    ירי הטילים ליישובי הדרום מתחדש מפעם לפעם, אך אסור לנו להיכנע ולהיות שאננים: יש להמשיך לשמור על הנחיות הבטיחות, ובמקביל לפעול ככל שיידרש כדי להפסיק את הירי.
    יובל פרי
    28.10.2012

    בין אם התעוררתם לפנות בוקר לקול האזעקה המבהילה, ובין אם שמעתם על האירוע באמצעי התקשורת, יכולתם להבין כי ירי הרקטות חזר- גם אם לזמן קצר- לאזורנו. זאת לאחר ירי מאסיבי אל עבר היישובים הקרובים לרצועת עזה, בשבועות האחרונים. מאות אלפי אזרחים במדינת ישראל חיים תחת איום משמעותי של פגיעה בהם, במשפחתם או ברכושם- איום שמדי פעם לפעם גם מתממש, והסיטואציה הזו, ככל הנראה, עוד רחוקה מסיום.

    המצב הזה, ועל כך כולם יסכימו, הוא קשה ובלתי נסבל: ילדים קטנים גדלים למציאות של פחד ולחץ מתמידים, חוששים מהאזעקה ומקולות הנפץ שבאים בעקבותיה ; ואילו בקרב המבוגרים, החשש הופך לרציני יותר, כאשר להם מובנות הסכנות האמיתיות של ירי הטילים. שגרת החיים, על כל היבטיה, נפגעת לעיתים תכופות, ומובילה לביטול הלימודים במערכת החינוך ולפגיעה קשה בעסקים באזור. כמיליון אזרחים במדינה עצמאית ומפותחת, סובלים כבר שנים ממתקפה שלא נגמרת, וזהו מצב שלא היה מקובל באף מדינה אחרת בעולם.

    פתרון מורכב לבעיה

    למדינת ישראל יש אמצעים צבאיים מפותחים, ואת היכולת לפגוע באותם משגרי רקטות. בנוסף, שמירה על ביטחונם של האזרחים במדינה, גם אם לעיתים זה לא נראה כך- חשוב מאוד למקבלי ההחלטות. במיוחד בתקופת בחירות, כאשר קולם של אותם אזרחים יינתן למי שיבטיח להם ביטחון ושקט. בעקבות כך נשאלת השאלה: כיצד מאפשרים למצב הזה להמשיך? מדוע לא מביאים לסיום הירי, ולחזרה לשגרה (והפעם לתמיד) ביישובי הדרום? התשובה לכך מורכבת, ותלויה ככל הנראה בגורמים ובשיקולים שלא ידועים לציבור הרחב. אותם שיקולים מתייחסים אולי להשערה, כי גם פעילות צבאית משמעותית לא תוביל בהכרח לשקט מוחלט לאורך זמן, וזאת בגלל יחסי כוחות פוליטיים מורכבים בין הארגונים השונים בתוך רצועת עזה. זאת בנוסף לפגיעה קשה שתהיה, קרוב לוודאי, בחייהם של חיילים ואזרחים רבים.

    עם זאת, את השקט בדרום ניתן להשיג באמצעים שונים, שאינם בהכרח מתבססים על פעילות צבאית. הדבר יכול להתבצע על ידי הטלת סנקציות על שטחי הרצועה, כאשר מתבצע ירי, או על ידי הפעלת לחץ מדיני מקרב מדינות העולם. בכל מקרה, מדינת ישראל צריכה לפעול בכל האמצעים, הצבאיים והדיפלומטיים שברשותה, כדי להוביל לסיום הירי. בזמן הזה, אנחנו, תושבי הדרום, נמשיך להישמע להנחיות הבטיחות, וניעזר בסבלנות ככל שתידרש,  אך אסור שאלה יהפכו את מקבלי ההחלטות לאדישים לנושא. העובדה כי מספר הנפגעים בנפש נמוך יחסית – בין אם בגלל התנהגות נכונה של האזרחים, הפעלת מערכת "כיפת ברזל", סתם נס או שילוב של כל אלה, אינו אמור לעכב את פעילות המדינה בנושא, כמו שלעיתים נדמה. את המצב הזה חייבים להפסיק.

    שגרת חיים תחת טילים

    לגבי סוגיית ביטול הלימודים שעולה בכל פעם שירי הטילים מתחדש. אני תומך חד משמעית בביטוי שטבע ראש עיריית באר שבע, מר רוביק דנילוביץ – "אם יש טילים – אין לימודים", והסיבה לכך פשוטה מאוד. מוסדות החינוך ביישובים המרוחקים יחסית מרצועת עזה, אינם ממוגנים. אין לי על כך תלונות, ואיני מצפה שימגנו את כל בתי הספר בטווח הזה - פעולה שספק אם היא אפשרית מבחינת כלכלית וביצועית. קיום הלימודים כסדרם משמעותו הסעתם של תלמידים אל בתי הספר, ושהייתם שם באזור צפוף יחסית ולא ממוגן. באם חלילה ייפגע בית ספר כלשהו הומה תלמידים מטילים, בזמן לימודים, לא נוכל לעמוד בהיקף האסון- אירוע רב נפגעים, עם עשרות תלמידים פצועים ואף הרוגים. הסיכון הזה מיותר, ואינו שווה, לדעתי, את הפגיעה הזמנית בשגרת הלימודים.

    המזל משחק לנו, לשמחתנו, פעמים רבות לגבי היקף הפגיעה של ירי הטילים, אך אסור שהוא יוביל אותנו לשאננות: על האזרחים והמועצות המקומיות, להמשיך לפעול באחריות ועל פי הנחיות הבטיחות, ועל מקבלי ההחלטות לפעול ככל שיידרש כדי להחזיר את השקט ואת השגרה ליישובי הדרום.

    עקבו אחרינו בפייסבוק: http://www.facebook.com/itonspeshel