• קח את זה ב(ה)קלות
    לילך דה-מלאך על ההקלות להן זוכים התלמידים במבחנים
    לילך דה-מלאך
    17.2.2013

    מבחן במתמטיקה, הדקה ה-90. המוחות מרוכזים, העטים מתקתקים, המשוואות מסתבכות. כשהצלצול נשמע, אומרת המורה "תלמידים, כל מי שאין לו הארכת זמן מתבקש להגיש את המבחן ולצאת מהכיתה". כיסאות נגררים, דפים נאספים, כולם נדחקים לצאת מדלת הכיתה? לא ממש. תלמיד אחד, אולי שניים, יוצאים מהכיתה. זהו.

    נכון ל-2009, יותר מרבע מהתלמידים זכאים להקלות בבגרות. בעשור האחרון אחוז הזכאים להקלות עלה פי שניים. בבתי ספר מסוימים, מחצית מהתלמידים זכאים להקלות. בכיתה שלי יש יותר תלמידים שזכאים להקלות מתלמידים שלא.

    הכול מתחיל בכוונות טובות. המטרה היא לעזור לתלמידים בעלי לקויות הלמידה לעקוף את תחומי הקושי ולבטא את הידע שרכשו. לכן תלמידים מסוימים זוכים להקלות בבגרות. הקלות אלה לא מתבטאות בשום צורה בציון או בתעודת הבגרות כדי לא לפגוע בתלמידים. אבל האם אכן זו הדרך?

    אולי הבעיה המרכזית בשיטה היא המחיר שלה. עלות אבחון מתחילה ב1,000 ₪ ועשויה להגיע ל3,000₪. מחקר שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2010 הראה קשר ברור בין הרקע החברתי-כלכלי ממנו מגיע תלמיד לבין סיכוייו לעבור אבחונים ללקויות למידה ולזכות בהקלות שיסייעו לו למצות את יכולותיו ולהפגין אותן בבחינות.

    אבל בעיניי זו לא הבעיה היחידה.

    ניקח לדוגמה את ההקלה הכי נפוצה: הארכת הזמן. תוספת זמן של 25%. ביטויי הלקות המצדיקים את ההתאמה הם "איטיות בקריאה ובכתיבה". כדי לבחון את סוגיית הארכת הזמן צריך לשאול, מה הרעיון של הגבלת הזמן במבחנים? הרעיון הוא לבחון, בנוסף לידע שרכשו התלמידים ויכולות ההבנה והשינון שלהם, גם את יכולתם לעמוד בזמנים ולבטא את עצמם בזריזות ותוך לחץ מסוים. אפשר להגיד שבחינת היכולת הזו מיותרת ברוב המקרים, וזו בהחלט אמירה רלוונטית, אבל אם זה ככה – למה לא לתת לכל התלמידים זמן בלתי מוגבל (או מוגבל ברמה שתאפשר לכל התלמידים לסיים ברוגע את המבחן)? למה לתלמידים מסוימים שהוגדרו כ"זריזים פחות" מגיע זמן רב יותר לעומת תלמידים שלא הוגדרו כך ע"י המערכת?

    עוד הקלה נפוצה היא הנוסחאון המורחב במתמטיקה, שביטויי הלקות המצדיקים את התאמתו הם "קושי בשימור זיכרון או בשליפה של מידע". שוב, כדי להבין את משמעות ההקלה יש לשאול למה התלמידים נדרשים לשנן חלק מהנוסחאות לבחינת הבגרות במתמטיקה. יש להניח שבנוסף ליכולת החשיבה וההבנה המתמטית הבחינה נועדה לבדוק במידה מסוימת גם יכולות שינון, זיכרון ושליפה. ושוב אפשר לומר, אולי זה מיותר, ושוב אני שואלת – אז למה לא לתת לכל התלמידים נוסחאון מורחב? למה תלמידים שאובחנו בהם קשיים בזיכרון ובשליפה זכאים להרחבה בעוד האחרים ייאלצו לשנן?

    יכולתי להמשיך כך עוד ועוד – על התעלמות משגיאות כתיב, על מבחן מותאם בלשון, אבל נראה לי שהבנתם את הפואנטה.

    וזה הזמן להסביר לאן אני חותרת. לא באתי לבכות ולהתלונן, למה להם מגיע ולי לא, כי זו לא הנקודה. באתי להגיד שכחברה, אנחנו צריכים לשאוף למערכת מבחנים הוגנת, שמבטאת יכולות שונות ומציגה את כישוריהם של כמה שיותר תלמידים. מערכת כזו לא בנויה על הקלות והתאמות שנעשות באבחונים יקרים, אלא על בניית בחינות טובות ואיכותיות – זהות לכל התלמידים אך מאפשרות לכל תלמיד להצליח בתחומו. בחינות שחלקן בודק עמידה בזמנים, וחלקן בודק העמקה בתשובה ארוכה לאורך זמן. בחינות שחלקן בעל-פה וחלקן בכתב. בחינות שחלקן בודק זיכרון ושינון, וחלקן בודק הבנה וניתוח, וחלקן בודק יצירתיות ויציאה מהקופסא.

    בחינות כאלה יבטאו את היכולות המגוונות של כל אחד ואחד מאיתנו. וכן, תלמידים מסוימים ייכשלו בבחינות מסוימות, ויצליחו באחרות, אבל זו משמעותה של בחינה.

    בחינות כאלה גם יחסכו מאות אלפי שקלים על מאבחנים ובירוקרטיות, ויפנו את הכסף הזה לאפשר למידה ובחינה מגוונות וייחודיות בבתי הספר, כמו שמגיע לכולנו.

    בהצלחה!

    עבקו אחרינו בפייסבוק:

    www.facebook.com/itonspeshel