• יום הזיכרון לחללי צה"ל באשל הנשיא
    מדור מיוחד של "מקושרים"
    צוות האתר
    14.4.2013

    אירוע השבוע

     

    כמו בכל שנה מתקיים בבית הספר טקס זיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה .

    במהלך החודש  כחלק מתעודת בגרות חברתית ופרויקט התנדבות.  קבוצה של ילדים משכבה י' ראיינו ודיברו עם משפחות שכולות, משפחות אשר יקיריהם נפלו כאשר שירתו בצבא, בזמן מילואים או מלחמות. ההתמקדות שלהם הייתה על מחנכים שחינכו בבית הספר . התלמידים הלכו לבתים ושמעו סיפורים על החלל , איך הוא נפל , מה קרה לו ואיך המשפחה התמודדה עם כך .לאחר כל הסיפורים ששמעו הם מציגים את זה לכלל בית הספר.

    עומר אוזן תלמידת כיתה י'2 נפגשה עם משפחתו של יוסף ימיני ז"ל. במהלך המפגש שמעה את סיפורו האישי: בשנת 1964 התגייס לצה"ל ושירת ביחידה של חיל השיריון, אחרי טירונות ארוכת טווח הוכשר כאיש צוות טנק ולאחר מכן השלים קורם מפקדי טנקים. והסיבה למותו הייתה כאשר נפל במלחמת יום הכיפורים ב15.10.1973 כאשר יחידתו השתתפה בקרבות הלחימה וההבקעה נגד המצרים בגזרה המרכזית בסיני . יוסף השאיר אחריו אישה, 3 ילדים, הורים ושני אחים ואחות.  משפחתו מספרת שתמיד היה איש שאוהב לחייך, לעזור ולתרום מעצמו כמה שאפשר. עומר מספרת כי המפגש היה מאוד מרגש ומעצים והיא אף הזילה דמעה.

    בנוסף , כמו בכל שנה מתקיים הטקס המרכזי באנדרטה , מציגי הטקס הם תלמידי שכבת י' . הטקס כולל קטעי מידע על חללים ומשפחות שכולות , שירים הקשורים לנושא והנחת זרים לחללים שלמדו בניעורם באשל הנשיא.

     

    כתבו:  עדי כהן וקורל מרגי 

     


     

    טור דעה - על המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות

     

    יום הזיכרון חל יום לפני יום העצמאות, כסמל למחיר שמשלמת המדינה על הקמתה וקיומה. אבל מה עם המשפחות השכולות שבאותו יום בבוקר הלכו לטקסים ולאזכרות וכבר באותו ערב צריכות לראות אנשים חוגגים? אבל מצד שני המחיר הזה שווה את זה כי המדינה כולה זוכה לראות למען מה החיילים האלו הקריבו את חייהם.


    כן, זה צריך להיות ככה כדי להזכיר את הסיבה שבגללה הם מתו. המשפחות יכולות ויש להן גם סיבה טובה- אבל האם בשביל זה יקיריהן נהרגו? לא- הם נהרגו כדי שהמשפחות שלהם וכל עם ישראל יוכלו לחיות חיים נורמליים ולא חיים תחת צל של אנטישמיות ורדיפות בכל מקום אחר בעולם.


    לכן הרעיון שהם כ"כ בצמידות הוא חכם. יום העצמאות ויום הזיכרון הם לא הפכים אחד של השני. יום העצמאות הוא פשוט תוצאה של יום הזיכרון לחללי צה"ל- הרי בלי ההרוגים האלה בכל המלחמות סביר להניח שלא הייתה לנו עצמאות.


    עד לפני כמה שנים, חגיגות יום העצמאות התחילו מיד אחרי הצפירה של הבוקר שזה היה ממש מעליב אבל אחרי כמה שנים וזמן של הבנה החליטו לשנות את זה. והשינוי היה מוצדק כי יש גבול מסויים לכמה אתה יכול לזלזל במשפחה שכולה. וישר אחרי צפירה שבה כולנו יושבים ומורידים את הראש וחושבים על מה שהאנשים הנפלאים האלה עשו למעננו לעבור לדבר שכזה משמח וכל המדינה חוגגת הוא מזעזע.


    אך בכל זאת ולמרות כל מה שאמרתי אני חושבת שעצם זה שהמדינה כולה עוברת טקסים עבור זכר החיילים האלה ועוברת בערב ההוא לחגיגות יום העצמאות מראה עלינו משהו. זה מראה שאנחנו מדינה שלא מוותרת ושאנחנו כאן וכאן כדי להישאר.

     

    כתבה: ירדן טוביהו

     


     

    טור אישי - הזלזול בניצולי השואה בארץ ישראל

     

    השואה היא הרצח של כשישה מיליון יהודים בימי גרמניה הנאצית ובעלות בריתה. למעשה רדיפת היהודים על ידי הנאצים החלה כבר בשנת 1933 והתבצעה במהלך מלחמת בעולם השנייה. במשך ארבע וחצי שנים רצחו כשישה מיליון יהודים ברחבי אירופה. אתם יודעים כמה אנשים נרצחו ? כמויות, זה מטורף. מבין כל הנרצחים היו גם ילדים קטנים שרק נולדו , נשים בהריון , זקנים , נערים. אבל הדבר העצוב מכל הוא שליהודים לא היה מקום מפלט ואיש לא היה בטוח. הרוצחים הנאצים לא הסתפקו רק בהרס הקהילות ויישובים , אלא גם חתרו להשמיד את העם – עד היהודי האחרון. זאת הייתה מטרתם. הם חשבו שעצם היותו של יהודי , יהודי היה פשע שדינו היה אחד- מוות!


    אך תתפלאו או לא , אבל יש כאלה שגם שרדו. יש אנשים ששרדו בזכות חסידי אומות עולם , יש אנשים ששרדו בזכות היותם חזקים ותקפים במטרתם לנצח , לעלות ארצה ולהראות להם שגם הם יכולים להקים משפחה. הניצולים ששרדו עלו ארצה , הקימו משפחה ומספרים את סיפורם לדורות הבאים , אך כיום בישראל כמות הניצולים הולכת ומתמעטת בכל יום שנפטרים כשלושים ושמונה ניצולי שואה. ואלה שנשארים בחיים... מה איתם אתם בטח שואלים? חלקם זקוק לאוכל וסובל מרעב, חלקם זקוק לכסף בשביל שיהיה לו איך לממן את הדירה שלו , שיהיה לו איך לקנות אוכל , לעזור לפרנס את הילדים שלהם , את הנכדים ואפילו את הנינים.


    לדעתי , מדינת ישראל מחויבת לטפל בניצולי השואה. אי אפשר להשאיר אותם ככה , הרי הם הזיכרון היחידי שיש לנו מהשואה והם הולכים ומתמעטים. ואנחנו הדור שיצטרך לבוא ולספר , כי אם לא אנחנו לא יהיה זכר לשואה ולאותם אנשים אשר נתנו ותרמו והקריבו את כל חיים בשבילנו. 

     

    כתבה: ליהי מוסקו

     


     

    טור אישי - יום הזיכרון

     

    מדינת ישראל הוגשה לנו על מגש של כסף, היא נקנתה בדם רב... דמם של לוחמים שהקריבו את חייהם בשביל המדינה.
    יום הזיכרון, היום שבו נדרש מכל עם ישראל, להקדיש יום אחד מהשנה שלהם, לכבד ולהיזכר בחיילים שהקריבו את חייהם למען מדינת ישראל. למען זה שאנשים בישראל יוכלו לחיות בשלום.


    אז למה אנשים עדיין מזלזלים ולא מכבדים את היום הזה? ואת האנשים שנלחמו למענם?
    איך זה שעדיין אין כבוד מלא ליום הזה? במקום להיזכר לכבד להתגאות ולהזיל דמעה או שתיים, רוב האנשים מחממים כבר את המנגלים, בוחרים מה ללבוש ולאן לצאת בערב יום העצמאות, הם לובשים חולצה לבנה ומדביקים מדבקה קטנה של יזכור על החולצה, להראות שכאילו אכפת להם.


    אני חושבת שהאוכלוסייה הצעירה יותר מתעניינת ומתעסקת בחגיגות ערב יום העצמאות, ופחות ביום הזיכרון, בגלל שהימים האלה כל כך קרובים, יום הזיכרון מאבד את החשיבות שלו. ועם כמה שהקרבה בין יום הזיכרון ליום העצמאות נותנת לחגיגות משמעות .. ליום הזיכרון צריך להיות יום נפרד משלו, שייתן לאנשים להתעמק קצת יותר בסיפורים שסובבים את היום הזה.


    לפי דעתי, בשנת אלפיים ושלוש עשרה, הגיע הזמן שאנשים יכבדו ויבינו, את החשיבות והמשמעות של היום הזה, ואת חשיבות החיים של החיילים, שהקריבו את עצמם נלחמו והגנו על העם שלהם, בשביל שאנשים בישראל, יוכלו לחיות בשלום.

     

    כתבה: ניר בן ארי

     


     

    טור אישי

     

    מידי שנה אנו מציינים את יום הזיכרון לחללי צה"ל, ולנפגעי פעולות האיבה .
    לפעמים , מתעוררת תהיה מדוע היום הזה נמצא כל כך בסמוך ליום עצמאותה של מדינת ישראל.
    הניגוד הזה הוא מוקצן ומטורף. מצד אחד, יום הזיכרון הוא יום עצוב, יום כואב , לכל העם .
    העם זוכר ביום זה את כל בניו ובנותיו שהקריבו עצמם עבור המדינה . היום הזה מסתמן כאחד הימים המרגשים ביותר בשנה ,
    הכי נוגעים, הכי קרובים לנו . כל עם ישראל כולו עומד סביב אבלות משותפת.
    מצד שני , שניה אחרי, אנחנו חוגגים את העצמאות של מדינתנו . זה יום של גאווה, של שמחה, של חגיגות .
    מליונים יוצאים לחגוג, זיקוקים בשמיים ושמחה בלב.רגע אחרי.רגע אחרי האבל , העצב . זה נתפס שאנחנו עוברים בכזאת קלות מיום אבל ליום שמחה?
    כן ,כנראה שכן. באף אחד מאיתנו זה לא נוגע אישית. בעצם , לחלקנו .
    לאותן המשפחות השקולות, שיום הזיכרון הוא היום הכי כבד וכואב עבורם , אין אפשרות לשמוח ביום העצמאות .
    כן , דווקא אלה שההקרבה עבורם הייתה הכי גדולה והכי כואבת , כן, דווקא הם לא יכולים לשמוח בשמחת העצמאות שילדיהם נפלו למענה .
    ולמה? מדוע המדינה שלנו לא דואגת לאותן המשפחות ? למה אנחנו לא עושים משהו בכדי שיוכלו גם הם לחגוג איתנו ,
    לשמוח ולחגוג עוד שנה שהמדינה גודלת , ובדרך עוד שנה לאובדן , לאבל.
    אני מאמינה שזה חייב להשתנות , אפילו אם זה במספר ימים מועט של הפרש. לא עוברים אפילו שעות בודדות וכבר השינוי הקיצוני הזה מתרחש.
    וזה דבר שאסור שימשיך ויקרה . ומה כל אחד יכול לעשות בשביל זה?
    זאת לא צביעות מצידנו?
    לשים חולצה לבנה , לכאוב , להזיל כמה דמעות ולהביט בעצב בטקסי זיכרון , ושניה אחר כך לשמוח , לרקוד , לצפות בזיקוקים?
    והכי חשוב.. מתי זה ישתנה?

     

    כתבה: תאיר חליוא

     


     

    תלמיד השבוע

     

    שם: שיר חדד

     

    מחזור: נ"ו 2012

     

    מגמה: חוק ומשפט

     

    מכל ימי הזיכרון שחווית בבית הספר מהם זיכרונותיך מימים אלו? איך צוין יום זה?

    בתחילת יום הלימודים נערכו שיעורי חינוך בנושא, שיעורים אלו תרמו לתלמידים רבות והרחיבו את ידיעתם. לאחר מכן נערך טקס מכובד ומרגש בנוכחות משפחות שכולות של בוגרי בית הספר. בנוסף, חיילים בוגרי בית הספר באים לבושי מדים כדי לכבד יום זה דבר שמעלה את הרגשת הגאווה בבוגרינו שנפלו ומרגש מאוד.

     

    האם לדעתך הצורה שבה יום הזיכרון מצוין בבית הספר ראויה ליום זה?

                לדעתי הדרך שבה מצוין יום הזיכרון באשל הנשיא ראויה ליום זה ומכבדת אותו. בצורה זאת התלמידים מרחיבים את ידיעתם בנושא ומתחברים                                   גם לסיפורים אישיים.

     

    כידוע ישנה סמיכות בעייתית בין יום הזיכרון לחללי צה"ל לבין יום העצמאות. מה דעתך בסוגיה?

    לפי דעתי הסמיכות אכן בעייתית .מנקודת מבטן של המשפחות השכולות כן קשה לעבור בצורה כל כך דרסטית ממקום של אבל ושכול למקום של שמחה וחגיגות.

                אך, מצד שני, חללי צבא ההגנה  לישראל "במותם ציוו לנו את החיים" כך שבעצם העצמאות הניתנת למדינת ישראל היא בזכותם!

     

    כתבו: איתי אשר ורז יפרח

     


     

    תלמידת השבוע - שקד ליטן

     

    השבוע חל יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כמו לכל דבר בחיים חלק מהאנשים התחברו יותר וכאלו פחות. איך בעצם גורמים לדור שלנו שלאט לאט מתרחק מהנושא. פחות ניצולים שישתפו אותנו בסיפורים מרגשים ופחות אנשים שמשפחתם לקחה חלק במלחמה הנוראית הזו. שקד ליטן תלמידה בכיתה י'6 בחרה להתחבר לנושא הזה בצורה מיוחדת.
    במסגרת תוכנית בית ספרית "בגרות חברתית" שקד ליטן ושחר ורד הלכו לראיין את סבתה של שחר ורד ניצולת השואה. לאחר שהקשיבו לסיפורה הנוגע ללב הלכו וסיפרו אותו בכל בית הספר. זה גרם לילדים שלא כל כך הצליחו להתחבר לפני כן לנושא לגלות עניין רב.

     

    ראיון עם שקד ליטן:

    1.למה החלטת להתנדב דווקא אצל ניצולת שואה ?
    במסגרת "בגרות חברתית" הציעו לנו מגוון מקומות שונים בהם נוכל להתנדב. בחרתי להתנדב עם ניצולי שואה כיוון שאני חושבת שזכיתי לראיין ולדבר פנים מול פנים עם ניצולת שואה. ניצולי השואה מיום ליום פוחתים והיה לי חשוב לשמוע את הסיפורים ממישהי שעברה את זה.

    2.איך ניצולת השואה הגיבה כשרציתם לראיין אותה ?
    לא היה לה בעיה לדבר על הנושא כי היא התראיינה כבר בעבר, היא סיפרה לנו שהיא גם עשתה קלטת שהיא סיפרה את הסיפור שלה. כשהיא אמרה לי את זה הרגשתי יותר בנוח לשאול אותה שאלות כי ידעתי שזה לא הפעם הראשונה שהיא מספרת את הסיפור שלה.

    3.איך זה היה לשמוע את הסיפורים ממקור ראשון ?
    מאוד התרגשתי לשמוע את סיפורה האישי, בהתחלה נורא חששתי, פחדתי שאני אלך אליה והיא לא תרצה לספר לנו כי לרוב ניצולי השואה קשה מאוד לדבר על הנושא הזה. חששתי מה אני אשאל? מה אני אגיד? איך אגיב לכל מקרה עצוב שהיא תספר לי? .. כשהגעתי לשם והיא סיפרה לי את הסיפור מיד התחברתי אליו והתרגשתי מאוד.
    4. איך הניצולה מתמודדת עם החיים של היום ?
    ניצולת השואה חייה היום חיים כמעט רגילים, היא מנסה לחיות חיי משפחה רגילים ותקינים, היא מספרת שהיא לא משדרת למשפחה שלה כאב, היא לא מראה חולשה. יום השואה עדיין קשה לה מאוד, ביום הזה המשפחה שלה יודעת שיותר קשה ליצור איתה קשר.

    5.האם את ממליצה להתנדב אצל ניצול שואה ?
    אני ממליצה בחום להתנדב אצל ניצול שואה, זה חוויה של פעם בחיים. הראיון איתה גרם לי להסתכל על היום הזה בצורה שונה ולכבד אותו יותר, אני חושבת שכל אחד צריך לעבור את החוויה הזאת כל עוד הוא יכול.

    6. האם לקחת מכל החוויה הזאת משהו שילווה אותך גם להמשך ?
    למדתי מהראיון הזה המון, למדתי להעריך את אותם אנשים ואת כל מה שהם עברו. לפני הראיון איתה והחשיפה לסיפור האישי שלה לא התחברתי כל כך לנושא ולאחר הראיון שריגש אותי מאוד יצאתי מלאת רגש ושמחה שנפל בחלקי להיות בשיחה כזאת מרגשת. אני אזכור את זה לכל החיים.

     

    כתבו: נועה כדורי ועדי טורקבקה

     


     

    סקר השבוע

     

    המעבר החד בין יום הזיכרון ליום העצמאות גורם לאדם לעבור ממצב של עצב לשמחה. יש הרבה חילוקי דעות על זה, השאלה הנשאלת היא האם יום הזיכרון ויום העצמאות צריכים להתקיים יום אחרי יום או באותו יום?

     

    עדי מארק תלמידת כיתה י' מבית הספר אשל הנשיא טוענת שלא צריך לחגוג את שני המאורעות באותו היום משום שיום העצמאות זהו מאורע חגיגי, המציין את השמחה שמלווה בהקמת מדינת ישראל, מדינה יהודית, ביום זה צריך לשמוח ולחגוג אך לעומתו, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל זהו יום אבל, שמשפחות מתאבלות על יקיריהם שנפגעו ושצריך לתת טיפה יותר כבוד למשפחות של אלו שנהרגו וצריך לעשות יום שכולו מאורע אחד.
    "כן, יכול להיות שזה יהיה יום אחרי יום אבל באותו יום ? זה בכלל לא מכבד !"

    יובל ממנה שכבה י' בית הספר אשל הנשיא אומר:"אני אישית חושב שצריך להזיז את יום הזיכרון ליום קודם בגלל שהמשפחות השכולות מבקשות את זה, וצריך לכבד אותן ושזה גם לא הגיוני שבאותו היום צריך לעבור מעצב לשמחה.."

    לעומתם, בר סוגאוקר תלמידת כיתה ח' מבית הספר אשל הנשיא טוענת שחגיגת שני המאורעות באותו יום זה "הדבר הכי חכם שאי פעם עשו" . היא טוענת שבבוקר, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה אנו מתאבלים על יקירינו שנהרגו כתוצאה משמירה על מדינת ישראל- "בזכותם יש לנו מדינה!" ובגלל זה צריך באותו היום בערב לחגוג את עצם זה שבזכותם יש לנו מדינה.


    רפאל גוזלן תלמיד כיתה ז' בית הספר אשל הנשיא אומר: " אני חושב שההחלטה להשאיר את שני המאורעות באותו יום כי זה מביא כבוד לחיילים".

    רותם פינסק משכבה יא' בית הספר אשל הנשיא  טוענת שאפילו שלה אישית קשה לעבור בין המאורעות באותו היום, אבל "אני חושבת שזה טוב" והיא מסבירה שעצם זה שחוגגים עצמאות זה בזכותם ושזה גם עוזר למשפחות השכולות לעבור ממצב של אבל לשמחה, שלא כל הזמן יהיו באבל.

    ויש את אלו שמתלבטים מאיה הרשפינקל תלמידת כיתה י' בית הספר אשל הנשיא מסבירה: "מצד אחד אני חושבת שזה טוב, שזה מראה לעם ולחברה שהם לא מתו סתם ובזכותם קמה מדינה ואנחנו חוגגים עצמאות, ומצד שני למשפחות השכולות זה יכול להיות ממש קשה כי קשה לעבור מאבל לשמחה.

    אור גלזר תלמידת שכבה י' בית הספר אשל הנשיא: "אני אישית חושבת שצריך להשאיר את יום הזיכרון אפילו שלי ממש קשה בגלל שבן משפחה שלי נפטר באחת המלחמות אבל, עצם זה שאחר כך חוגגים את יום העצמאות זה מראה שהוא לא מת לחינם.."


    מגישות: הדס אסף ומשי סוגאוקר