• אמריקה בישראל
    למה הטלויזיה בישראל רוצה להיות הטלויזיה של אמריקה?
    עומר ספיר
    8.11.2013

    בצל הדיון הציבורי על בריחת הישראלים לארצות הברית, בחיפושם אחר "מקום טוב יותר לחיות בו", עלתה התוכנית "אקס פקטור" הישראלית לשידור, המביאה דווקא את ארצות הברית לישראל. ה"אקס" עלתה ללא ספק בצורה הוליוודית ונוצצת, נוצצת עד כדי כך שגם השופט ומייסד התוכנית, סיימון קאוול, הגיע להשתתף בחגיגת קידום התוכנית.

    לכאורה הכל ניראה נכון ושונה מכל מה שהכרנו. לא עוד אולפנים קטנים ודלים בקהל, אלא היכל נוקיה מלא ב-5000 צופים. ההפקה הביאה שופטים מנוסים, מקצועיים, והכי חשוב- עם סטייל אמריקאי. ובעמדת המנחה- רק נגיד שמיכאל אלוני ואסי עזר לא באמת מהווים תחרות לבר רפאלי בכל הנוגע ל... להכול.

    אז אם יש לזה טעם של חו"ל, ריח של חו"ל ומראה של חו"ל, למה בכל זאת זה עדיין לא חו"ל?

    התשובה פשוטה- בגלל הפרט שבדרך כלל נוהגים לפספס אותו כשמדברים על תחרויות המוזיקה- בגלל המתמודדים. שוב ושוב מגיעים אלפי מתמודדים שחלקם אומנם שרים טוב, אך לא מעבר. אין מה לעשות, העם הישראלי שר בינוני, והתרגלנו לזה. אם נשים לב, האמנים המצליחים ביותר הם אלה המופיעים מעולה, הכותבים מצוין, המלחינים מדהים, המעבירים מסרים פוליטיים או המשתמשים בכלי נגינה מיוחדים. אלה השרים יפה- בסך הכל מתנגנים אצלנו בפלייליסט ונשארים שם. אז מה עושים? מעבירים את כל מי שלא מזייף, את כל בעלי הסיפור האישי, את כל ה"בנים של...", רק כדי שאלה ינופו מהתחרות כבר בשלב הבא (בו כבר הקהל הוא הקובע) עד שיישארו רק ה"שרים טוב". לבסוף אותו בר המזל, ה"שר טוב" שיזכה, יבין שכדי לעשות מוזיקה צריך גם לעבוד קשה, ומשם הוא יצטרף לרשימה מכובדת של זמרים ששרו טוב והבינו שטוב זה לא מספיק: יהודה סעדו, ישראל בראון, ג'קו אייזנברג, בועז מעודה, חגית יאסו, אור טרגן, דיאנה גולבי, קטלין רייטר ו"זאת שזכתה בעונה השנייה של דה ווייס". כשמוזיקה מתגלה כעבודה קשה, פתאום אמריקה מתרחקת והזמר הישראלי מחפש תירוצים.

    ויש עוד סממן ישראלי שחוזר על עצמו בתחרויות השירה, כמו שעברי לידר הגדיר אותו באחת התוכניות: מו-ד-עות. המודעות, כפי שאני רואה אותה, מתחלקת לשניים: ישנו המתמודד ה"מודע"/"הגימיק" (בין אם זה עולה חדש, חרדי, עוד עולה חדש, עובדת זרה...), שמודע להיותו גימיק ומודע לכך שהוא כנראה יעבור בזכות היותו גימיק. וישנו גם המתמודד ה"לא מודע", או ה"בדיחה", שמגיע עם מניירות של כוכב וביטחון עצמי מופרז, רק כדי שהשופטים יגלו לו שהוא ייצר בדיחה, והבדיחה על חשבונו. ולפעמים מגיעים גם אלה ששוברים את הסטטיסטיקה ומתגלים כגימיק או כבדיחה עם קול טוב, אך שוב, הקול הוא רק "טוב", וזה מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה.

    ובכל זאת תוכניות המוזיקה מצליחות בארץ, פשוט כי אם נבחן את האלטרנטיבות נגלה שאין אלטרנטיבות. אז במקום להמציא את הגלגל מחדש הטלוויזיה הישראלית משדרגת אותו, וכך נעשה עם אקס פקטור- הטלוויזיה גרמה לנו להרגיש אמריקאים, אבל אקס פקטור היא בסך הכל עוד תוכנית המייצרת כוכבים נופלים. בסופו של דבר, עם כמה שננסה שהתפאורה תהיה מדויקת וממוקמת במקום הנכון (כמו בחו"ל), נגלה רק דבר אחד: אפשר להביא את אמריקה לישראל, אבל זה לא יהפוך את ישראל אמריקה.

    כתב: עומר ספיר (יב')