• בראש של יעל
    תודה שלא איבדתן את עשתונותיכן
    יעל פלוטניצקי
    22.1.2015

    ביום שני האחרון אישר הרמטכ"ל, בני גנץ חלוקת צל"שים ל53 חיילים על פעולותיהם במהלך "צוק איתן" ביניהם חולקו צל"שים גם לארבע חיילות.
    החיילים הנהדרים קיבלו הערכה על גבורתם ועל כוחם ועל היכולות המרשימות שהפגינו – גיבורים. החיילות קיבלו הערכה על היכולת לא להיכנס להיסטריה - כל הכבוד "לא איבדת עשתונותיך".

    אני באמת מנסה להבין מה עמד מאחורי ההחלטה לרשום את הדברים האלו בתעודת ההערכה של החיילות.

    הרי לא ייתכן שתעודת הערכה שכזו לא נוסחה בקפידה ועברה אינספור עריכות. אז איך? אני שואלת את עצמי איך ייתכן שאף אחד לא שם לב ולא היה רגיש דיו לניסוח המעליב הזה? מכל הדברים למה לבחור בנוסח המנמיך ביותר? למה אי אפשר היה לרשום 'תודה רבה על מסירותך לתפקיד', תודה רבה על התרומה שלך'. משהו – כל דבר היה יכול להיות טוב יותר.

    הדבר בראשון שעבר לי בראש כששמעתי את הנוסח הוא הברכה של סיום בית הספר למחנך או למחנכת "תודה שהיה לך את הכוח להתמודד עם השטויות שלנו כל השנים האלו".

    אך הפעם נראה לי שלחיילות הספיקו כל השטויות שהפיל עליהן צה"ל כי את התעודה הן לא מוכנות לקבל, ולמען האמת למה שיסכימו?
    איזה עלבון. בושה של תעודה. האם לא למדנו על גבורה של נשים בהיסטוריה? האם לא הבנו שנשים יכולות להיות הרבה יותר מיצורים עדינים, היסטריים וחסרי ישע?

    לבנות האלו מגיע צל"ש בדיוק כמו לשאר החיילים הגיבורים שקיבלו צל"שים, מגיעה להן הערכה אמיתית, על העבודה המסורה שהן אכן הפגינו. לא מגיעה להן תעודת הערכה כי צה"ל מתפלא שנשים גם מסוגלות.

    התקווה היחידה שיש לי מכל הפרשה היא שאולי סוף סוף צה"ל הבין את הלקח הנכון ומהשוק שלו שגם נשים יכולות לא להיכנס לפאניקה הוא יתחיל להפנים גם את ערכי השוויון בין גברים לנשים.