• בראש של יעל
    מקלט ישראלי
    צוות האתר
    26.2.2015

    אני לא יודעת אם אי פעם שמתם לב למשהו, קראתם או ראיתם או שמעתם על משהו שנגע לכם בלב כל כך עד שהחלטתם, שלא משנה אילו מאמצים ולא משנה ההשקעה שתצטרכו להשקיע – החלטתם, שהמצב לא יכול להישאר אותו הדבר ואתם הם אלו שצריכים לשנות אותו.

    אני לא יודעת כמה אנשים יזכו להרגיש את הדבר הזה, אני לא יודעת כמה אנשים יהיו חדורי מטרה עד כדי כך כלפי משהו בחיים שלהם. אבל אני מאחלת לכל אחד בעולם יום אחד לחוות את זה.

    לפני שלושה ימים קראתי מכתב פנייה לישראל מאת סאמי סיסו ח'ושאבי, המדבר בשם בני העם היזידי המבקשים עזרה ומקלט בישראל על מנת שהעם היזידי יוכל להמשיך להתקיים.

    לכל מי שלא יודע – היזידים הם מאמינים דתיים, כורדים, ורובם חיים בסינג'ר בעיראק.

    באוגוסט 2014, כוחות דאע"ש כבשו את העיר סינג'ר, כ-40,000 יזידים ברחו מכוחות דאע"ש אל עבר טורקיה, חלק נוסף ברח להרי סינג'ר שם הם סובלים מצמא ומרעב ומנסים להילחם בדאע"ש בלי תמיכה של אף מדינה ובלי אספקת כלי נשק. 2,000 גברים ו500 ילדים נרצחו, כ-7,000 נשים ונערות נחטפו על ידי כוחות דאע"ש ומוחזקות בשבי (ככל הנראה נמכרו לעבדות או משמשות כשפחות מין). היזידים נשארו חסרי כל, לא נותר להם דבר בעיראק ואי אפשר לדעת מה יהיה עתיד המסורת והדת העשירה שלהם וכמובן עתיד החיים שלהם.

    קראתי את בקשת המקלט ובכיתי, הרגשתי איך הגוף שלי רועד מהתרגשות ומכעס, וזה הרגע שהבנתי שאני לא יכולה להישאר אדישה, שכאן נכנס המקום שלי. הפנייה הייתה ספציפית לעם ישראל, מכתב תחינה, מכתב שנראה כסיכוי האחרון לעתיד העם היזידי.

    "אנו נכונים לוותר על כל זכויותינו בעיראק ולוותר על אזרחותנו העיראקית בתמורה להתאזרחות בישראל, שתאפשר לנו חיים של חירות וכבוד. אנו פונים כיום לישראל בשם האנושיות כדי שתפעל מתוך הציווי האנושי להגנת היזידים ותאפשר להם להגר לישראל ולמצוא בה מקלט. באופן אישי, יחד עם משפחתי, אהיה הראשון להסכים בשמחה להגר לישראל ולהשתתף בהגנתה כאזרח ישראלי. אנא, בשם האנושיות, הגנו עלינו. יחי העם היהודי, תחי מדינת ישראל ותחי ממשלתה, יחי עם ישראל, ויחי צבא ההגנה לישראל, הצבא האיתן והחזק המגן על שטח מדינת ישראל והעם היהודי"
    (מתוך מכתבו של סמי סיסו ח'ושאבי)

    מי אנחנו אם לא העם היהודי שראש הממשלה שלו ושריו ונציגיו דואגים להזכיר בכל הזדמנות אפשרית את הסבל שעברנו בשואה? מי אנחנו אם לא העם היהודי שכל חג אפשרי שלו נועד להזכיר פעם כזו או אחרת שבה ניסו להרוג אותנו וניצלנו? מי אנחנו אם לא העם היהודי שצריכים להרגיש רגשות הזדהות יותר מאשר כל עם אחר ולהבין שזו חובתנו המוסרית והאנושים לדאוג ליזידים?

    אז תסלחו לי אבל אני חושבת שזו צביעות, אני חושבת שזה שטויות, אני חושבת שאם לא נעשה את זה נאבד את הזכות להיקרא יהודים.
    העולם תמיד היה מקום אינטרסנטי – אבל האם בגלל שאין ליזידים נפט או גז שבדבר נוכל להגיד שזה לא חובתנו לעזור להם?

    העולם מפנה את הגב לאלו הצועקים עזרה. ואז במקומות היפים והרחוקים שמהם לא רואים את הזוועות נורא קל לעודד את האנושיות שלנו, נורא קל להגיד שהנה בגלל הפעילות הזו בבית הספר או בגלל שאחר צהריים אחד עזרתי לשכנה לעלות במדרגות אני בן אדם נפלא ואנחנו ממשיכים לחיות בשקט.

    אבל לא הפעם, לא מבחינתי, אני לא מוכנה להפנות את הגב, להגיד "אוי, זה מזעזע" להמשיך עם החיים שלי ולטעון שאני אנושית, שאני עושה מעשים טובים וללכת לישון בלילה ולא להשקיע מחשבה אחת על כל אלו שצורחים לעברי ומנסים להעיר אותי משנתי ולפוצץ את הבועה שלי כי הם צודקים, כי אני צריכה להישאר ערה, כי אני צריכה שזה יפריע לי.

    והנה הם קוראים בתחינה שלא אפנה להם גב ואתם יודעים מה? אני לא אפנה יותר. ואני מקווה שגם אתם לא.

    תפיצו את הכתבה הזאת, תפיצו את המכתב, תעוררו מהומה!

    כי מה לעשות? כל אלו שמחנכים אותנו לטוב לא מצליחים לעבור את התיאוריה.

    http://news.walla.co.il/item/2832229 - מכתבו של סאמי סיסו ח'ושאבי