• ערב מסכם מסע פולין תשע"ו
    תלמידי המסע, הצוות החינוכי וההורים, התכנסו באולם התרבות של הכפר וסיפרו על החוויות שעברו
    צוות האתר
    8.11.2015

    בערב זה התכנסו באולם התרבות שבכפר תלמידי המסע, הצוות החינוכי וההורים. ערב זה הוכן ע"י תלמידי המסע וכלל רשמים אישיים מתוך החוויות שעברו.
    בכתבה זו בחרנו להביא בפניכם את הפתיח של הערב ומכתב לסבא מאת ארן ברזילי.

     

    הפתיח של הערב המסכם של המסע לפולין

    ערב טוב לכולם.

    להורים היקרים ולבני המשפחות שלנו, לחברינו ויקירינו, למורים ולמחנכים, למדריכים ולכל חבריי למסע בפולין. 

    1210

    אנו מברכים את כולכם ומודים לכם שבאתם לקחת חלק בערב המסכם של המסע שקיימנו בפולין במהלך חג הסוכות האחרון.

    במהלך שמונת ימי המסע, צללנו ביחד לתוך דפי ההיסטוריה. המלים האלו, שנשמעו עד כה בטקסי זיכרון, או נקראו שחורות על גבי דפים לבנים, הפכו חיות פתאום.

    הן הפכו חיות כאשר צעדנו אנחנו בדרכים ובשבילים, ונגענו באבנים ובעצים, שהיו עדים אילמים להיסטוריה של בני עמנו, לחיים השוקקים והמרתקים שהיו, ושהגיעו לעצירה ולסיום עם שואת יהודי אירופה.

    הייתה לנו הזכות לראות מקרוב את השרידים של אותם אירועים נוראיים, וללמוד פרק חשוב על ההיסטוריה של האנושות, ההיסטוריה של עמנו וגם ללמוד דבר מה על עצמנו, כנערים ונערות כיום, וכגברים ונשים היוצאים בקרוב אל העולם במטרה להיות העדים החדשים אשר יעבירו את הסיפור הלאה לילדינו, וכך, אנו מקווים, שלעולם לא נשכח.

    ערב זה הוכן על ידי תלמידי המסע וכולל רשמים אישיים מתוך החוויות שעברו. אנחנו מקווים שהערב יעביר מעט מתוך המשמעות שהייתה למסע עבורנו. 

     

    מכתב לסבא / מאת ארן ברזילי, י"ב 6

    היי סבא דוד, לצערי לא זכיתי להכיר אותך, אבל אל תדאג אמא דאגה לספר לי כמה מאושר היית כששמעת שהיא בהריון איתי. איך תמיד בכל מצב העיניים שלך נצצו והחיוך שלך האיר את החדר. אמא סיפרה לי איך תמיד עטפת אותה בהמון אהבה ודאגה, איך חשוב היה לך להראות את השפע שיש בבית, את כמות האוכל הרבה. איך תמיד אתה וסבתא רציתם לארח ולשמח את כולם. תמיד דאגתם שכולם יאכלו. עם הזמן רק הבנתי שזו הייתה הצלקת שלכם מן השואה.

    במהלך המסע הזה התחלתי לשאול את אמא שאלות על איך היה לך, על מה אתה עברת ואיך התמודדת עם זה כשעלית לארץ. כשקראתי קצת ושמעתי עוד עליך הבנתי כמה חזק היית. איך למרות בריאותך הרופפת נשארת חזק ברוחך ונאחזת בכל כוחך על מנת לשרוד ולהמשיך את השושלת המשפחתית. איך כחייל פולני נשלחת לשבי בצבא הגרמני, איך שבעה מחנות עבודה קשים עברת בתנאי פרך, אלימות, רעב, קור, השפלות וסכנת חיים. ואיך כאשר אחיך נרצח קברת אותו במו ידיך.

    אמא סיפרה לי איך תמיד רדפת אחרי ההשכלה, תמיד היה לך חשוב שהדס'לה שלך תלך ותעשה תואר. ובאמת בשביל הגאווה שלך ושל סבתא אמא הלכה ולמדה.

    לא מזמן הבנתי למה ההשכלה היית לך כל כך חשובה. איך שבזכות הגרמנית הרהוטה שהייתה לך ניצלו חייך למרות מועמדותך להוצאה להורג עקב המחלה הכרונית שהייתה לך. איך ההשכלה והאינטלגציה שלך בעצם הצילו לך את החיים.

    סבא אתה היחיד שניצל ממשפחתך. איבדת את אימך פייגה, אביך גרשון ושני אחיך יואכים ושלום שוורץ, והעובדה שאני, ארן, הנינה שלך עומדת כאן על אדמת פולין מוכיחה את הניצחון הגדול שלך ושל סבתא. יהי זכרך ברוך.

    לך סבתא ורדה יקרה שלי, אני מקדישה את המסע הזה. אני כל כך מעריצה אותך על מה שאת ועל מי שאת. על כך שלמרות שאיבדת כמעט את כל משפחתך בשואה, הזוועות שעברת, שלושת מחנות העבודה בהם הועבדת בתנאי טרור ורעב - תמיד דאגת שבבית שלך לא תשרור אווירה של פחד, מחסור או דאגה. דאגת שגם סבתא וגם אמא יגדלו בבית חם ואוהב ושלא ירגישו את הסיוטים שעברת. אצילות הנפש, נועם ההליכות, טוב הלב, התבונה ומוסר העבודה הגבוה שהיו לך הם אלו שעזרו לך לשרוד והותירו אותך בחיים. כך כולם מכירים אותך. ליידי אמיתית. סבא דוד כל כך אהב אותך, ואיך אפשר שלא. איבדת כמעט את כל משפחתך, את אמא שרה, אבא גרוינם, ואחייך אברהם, רגינה, משה-מאיר, יעקב , איציק וגניה.

    סבתא, יפיפיה שלי, אני באמת מקווה שקיבלתי קמצוץ ממי שאת. באמת שאת בן אדם כה מיוחד וכה חזק ולמרות שעכשיו קצת יותר קשה תזכרי שאני תמיד אוהבת מעריכה ומוקירה לך תודה.